פרסי, לובי ועראקי נפגשים בבית הכנסת...
ומה ישירו, יזמרו וירננו יחדיו ביום הכפורים?
בין היתר, את תחינת "יה שמע אביוניך", מן המזמורים המעוררים התלהבות רבה, התרוממות הרוח, בעת שהנפש משתוחחת, ענוה וכנועה, לחלות את פני האל למחול על עוונותיה. הניגוד בין התרוממות הרוח לשלותה מוסבר באמונה הרבה, שבקשת הסליחות והרחמים תיענה על ידי רבון העולמים, מגן אברהם.
ובכל זאת, מן ההבט המוזיקלי קים הבדל ניכר בין לחני העדות. בעוד שהלחן הפרסי שומר על מקאם נדיר השואב הישר מן המקור בפרס ,הרי שהמקאם בלחנים הלובי והעראקי מושפעים מן ההתפתחות הערבית של המקאם, הנגזרת מזה הפרסי. תודה לאתר בית אבי חי על הדברים. הביצועים השונים והנהדרים של מורין נהדר ופייטני הנציגות הלובית והעראקית - לפניכן ולפניכם.
בהבט הלשוני אנו נוכחים לגלות, שהמילה אביון בה השתמש רבי יהודה הלוי במאה ה - 11 לספירה עבור מזמור זה, היא אחת מכמה וכמה מילים לתאור היות האדם חסר כל ומלבדה קיימות: עני, דל, רש קבצן, והן כולן מנוגדות למילה אחת בלבד - עשיר.
מענין מאד ההבט התרבותי - היסטורי, שיכול לעמוד בבסיס הגיוון המילולי מאחורי מצבו של המסכן חסר הכל. יתכן שהוא נובע מן העתיד הטוב והראוי הצפוי לדל במסורת היהודית. כאן לא נעמיק חקור בשורשיו אבל ננסה לעמוד על המקורות הלשוניים, לצורותיהן השונות, של המילים המתארות את מהותו של האדם הדל:
אביון - יתכן שמן השורש אבה, שמשמעו חפץ או רצה. אם נחשוב על הדברים, הרי כל רצון שעולה לפנינו נובע מן העובדה שבאותו מקום או זמן הוא אינו קים כדי לספק אותנו, שיש בו מחסור. כך גם נוכל לתאר לעצמנו אדם דל מנטלית, תרבותית. גם הוא אביון שרוצה/אובה תוכן.
דל - משורש דלל, שמשמעו התרושש, נחלש ואף פחת והתמעט. אם כן הדל לא נולד עני, אלא איבד מנכסיו החומריים.
עני - משורש ענה. נגזר מן האכדית - enu, שמשמעו להציק. אם כן העני הוא מי שעונה, נכנע והושפל. ראוי שנחשוב על משמעות הדברים בחברתנו המודרנית, בה הקיטוב המעמדי הולך ומחריף. מעמד העניים אינו תולדה של גזרת גורל ואנשים רבים נקלעים למצב זה אף שהם יוצאים לעבוד.
קבצן - שורש קבצ - מי שנאלץ לפשוט ידו כדי לאסוף נדבות ולהתקיים. במובן זה מצבו חמור מדומיו, כי הוא ככל הנראה כבר איבד את יכולת הפרנסה העצמאית שלו.
רש - גם הוא מן הכפולים - שורש רשש. מי שהתרושש נעשה רש. מן האכדית rashashu - שמשמעו להימס, להתמוסס. שורש זה קרוב גם לרצצ - הרצוץ הוא מי שנשבר.
אנו לפני יום הכפורים תשפ"א. בידינו היכולת לדעת שופי - בריאות ושלוה. מן הקורונה, מן השסעים, ממצוקות הדל והאביון.
מי יתן ורק ביום הכפורים נופיע כלנו בפני רבונו של עולם כאביונים, המחלים את פני אדונם, להמתיק את דינם.
גמר חתימה טובה.
תמיד הסתייגתי מהפירוש של אלו הטוענים שאביון הוא משורש אבה במשמעות רצה. ז"א רוצה ואין לו.
השבמחקיום יבוא ואעמיק במילה הזו, ובשורש זה, ואחפש המשמעות הנסתרת כיום מעיני כל.
היה מעניין מאוד לקרוא ולהקשיב. תודה ♥
השבמחקבשמחה, אריק
השבמחק