הרוח בצמרות עובר ואת הלב חודר


שנות השבעים, בית הספר היסודי "הגבעה" ברמת גן. פה אמי למדה, כאן גם אני לומד.
חולצות לבנות. חצר בית הספר אופפת דבר מה שבקדושה. רמקולים על הבמה, המנהלת תופסת את מקומה. הלחן פוצח, פוצע, תובע את לבך והמלים מחרות מחזיקות אחריו. הוא מצטמרר בחזך, הן מרטיטות בנשמתך. הכפר כור מחצבתם, אותן נערות חקוקות בלבן. מהקרב שלא נגמר, רק אחד חזר.
הרוח, היא המנשבת, בצמרות שחורות עוברת, מעירה אותן לחיים, וחדלון תחת כנפיה אוצרת. ואתה, ילד ונער, מכיר בבינתך הצעירה, בנפשך הזכה, את עוצם החיים שנקטפו, למען היות אתה.
הצבי ישראל על במותיך חלל.



סיפורו של השיר

תגובות

  1. arik benedek chaviv27 באפריל 2020 בשעה 9:10

    הזכרון שלי, הוא יום העצמאות ויום הזכרון מייד אחרי המלחמה. לא שחררו אותי ביום הזכרון להיות עם משפחתי, ושיבצו אותי לשמירה על איזה מאגר דלק ענק, לבד לבד. בטרם ירד היום, יום לפני יום הזכרון הצלחתי לדבר עם הוריי, והודעתי להם שאני כלכך מיואש, שכנראה לא אחזיק מעמד יותר.
    צה"ל עבד במהירות שיר בעידוד קצין משטרה ביחידה עילית [דודי ] לא לקח יותר מ-24 שעות והייתי בבית. מפקד הבסיס חטף נזיפה חמורה. כל הסגל השלישותי שידע על מצבי, גם.
    אהה, וכן שמרתי 4 שעות על מאגר הדלק, לבד לבד.
    היו לי הרבה סגריות, למזלי.

    השבמחק
    תשובות
    1. arik benedek chaviv27 באפריל 2020 בשעה 9:11

      תיקון - בטרם ירד היום, ערב יום הזכרון.
      המלחמה היא מלחמת יום הכיפורים, בה אחי נפל.

      מחק
  2. אהרן כהן27 באפריל 2020 בשעה 11:01

    מרגש, יהא זכרו ברוך

    השבמחק
  3. אהרן כהן27 באפריל 2020 בשעה 11:15

    תודה ששיתפת, אריק

    השבמחק
  4. יונה גל28 באפריל 2020 בשעה 10:46

    עצוב ומרגש

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הַכְּפִיר אוֹפִיר

תמונה
  הַכְּפִיר אוֹפִיר לְרָאשִׁי הַקָּטָן תִּצְמַח רַעֲמָה כְּשֶׁאֶלְמַד לִשְׁאֹג תִּפָּסֵק הַדְּמָמָה אֲנִי חַי בְּהֹדּוּ, גַּם בְּאַפְרִיקָה  אוֹהֵב בָּשָׂר, וְלֹא סוֹבֵל פַּפְּרִיקָה אֲנִי הוּא הַכְּפִיר אוֹפִיר גּוּר אֲרָיוֹת - מִי אוֹתִי יַכִּיר? בְּמִשְׁפַּחְתִּי אֲנִי הוּא הַצָּעִיר אָבִי הוּא אַרְיֵה, גָּדוֹל וְשָׂעִיר אִמִּי הִיא לְבִיאָה, לְצַיִד נוֹלְדָה  לֶאֱכֹל נוֹתֶנֶת לָנוּ מִיָדָּה אֲנִי הוּא הַכְּפִיר אוֹפִיר  גּוּר אֲרָיוֹת - מִי אוֹתִי יַכִּיר?  גַּם אֶת סָבָא לַיִשׁ לֹא נִשְׁכַּח גִּבּוֹר וְחָזָק הָיָה, כָּעֵת הוּא נָח  בֵּין שִׂיחִים נִשְׁתּוֹבֵב וְנִנְהַם  פַּנְתֵּרִים אֲנַחְנוּ, לְכֻלָּנוּ יִנְעַם אֲנִי הוּא הַכְּפִיר אוֹפִיר  גּוּר אֲרָיוֹת - מִי אוֹתִי יַכִּיר?
המשך לקרוא

הַנָּאקָה רִבְקָה

תמונה
הַנָּאקָה רִבְקָה שְׁתֵּי גְּבָעוֹת לִי, נָאוֹת זוֹ לְזוֹ אָחוֹת, תְּאוֹמוֹת נִשָּׂאוֹת יַחְדָּו עַל גֵּו אֶחָד אוֹתָנוּ כָּל אֶחָד יֹאהַד אֲנִי נָאקָה וּשְׁמִי רִבְקָה דּוּ דַּבַּשְׁתִּית וּבַעֵדֶר - מַלְכָּה בּוּעוֹת אֲוִיר בְּפַרְוָתִי קְטַנּוֹת אֶת גּוּפִי בְּנֹעַם מְצַנְּנוֹת רַגְלַי גְּבוֹהוֹת, מְהַדְּסוֹת בְּעֶדְנָה אֲצִילִית אֲנִי, כְּדֻגְמָנִית אָפְנָה אֲנִי נָאקָה וּשְׁמִי רִבְקָה דּוּ דַּבַּשְׁתִּית וּבַעֵדֶר - מַלְכָּה רִיסִים לִי יָפים, אֲרֻכּים מִפְּנֵי הַחוֹל הַסּוֹחֵף מְגִנּים כְּדֵי שֶׁאֶכְרַע, אוֹתִי צְרִיכִים לְהַבְרִיךְ בְּחַן וּבְנַחַת, בְּלִי לְהָבִיךְ אֲנִי נָאקָה וּשְׁמִי רִבְקָה דּוּ דַּבַּשְׁתִּית וּבַעֵדֶר - מַלְכָּה
המשך לקרוא

הַפִּיל גִּיל

תמונה
 הַפִּיל גִּיל נִמְתָּח, מִתְרוֹמֵם וּמִסְתּוֹבֵב לוֹחֵץ, תּוֹלֵשׁ, מַצְבִּיעַ וְשׁוֹאֵב מַיִם רַבִּים יַזְרִים לִגְמִיאָה חֵדֶק עָצוּם הוּא, מְעוֹרֵר פְּלִיאָה מִי בַּעַל הַחֵדֶק, שֶׁאֵינוֹ מַבְהִיל? זֶה שֶׁחַי בְּסָוָנָה, הַפִּיל גִּיל בְּקוֹל אַדִּיר הוּא מְחַצְרֵץ "הִנֵּה צוֹעֵד אֲנִי" בֵּין אִילָן לָעֵץ בְּאָזְנָיו רַבִּים קְפָלִים וּקְמָטִים לְצִדִּי פִּיו שֶׁנְהָב חִטִּים מִי הַקּוֹרֵא בְּקוֹל, וְאֵינוֹ מַבְהִיל? זֶה שֶׁחַי בְּסָוָנָה, הַפִּיל גִּיל מִתַּחַת לַבֶּטֶן בְּנִי פִּילוֹן הִיא מְשַׁמֶּשֶׁת לוֹ וִילוֹן בַּת זוּגִי הִפִּילָה צְלִילָה בְּאַהֲבָה רוֹכֶנֶת לְבִתֵּנוּ צִלָּהּ מִי אָנוּ הָעֲנָקִים, מְרִיעִים וְצוֹהֲלִים? אָנוּ מִשְׁפַּחַת פִּיל, בְּשָׂשׂוֹן מְגִּילִים
המשך לקרוא