מוזמנים להמשיך במסע. חלק ב - לבן.
ראשית השלב הזה במסע שהחל לפני כמה אלפי שנים.
מקור משוער: בשפות ההודו איראניות "אלבה", בחיתית "אלפ", ביוונית עתיקה "אלפס" ובגרמנית קדומה "אלב" alb (ויקימילון). בערבית laban ובעברית לבן.
במקרא הוא מופיע 26 פעמים, 22 פעמים במובן בהרת גוף או בשיער.
בארבע הפעמים הראשונות הוא מתאר בעל חיים, צמחים ושיניים:
... וְאֵת כָּל-הָעִזִּים הַנְּקֻדּוֹת וְהַטְּלֻאֹת, כֹּל אֲשֶׁר-לָבָן בּוֹ, וְכָל-חוּם בַּכְּשָׂבִים (בראשית ל, לה ). שימו לב לשיכול האותיות כשב, כבש ומעניין לציין שהוא מתרחש במקרא גם במלים שמלה, שלמה. בשני המקרים מעורבת ש' שמאלית.
נדלג שני פסוקים קדימה:
וַיִּֽקַּֽח־ל֣וֹ יַעֲקֹ֗ב מַקַּ֥ל לִבְנֶ֛ה לַ֖ח וְל֣וּז וְעַרְמ֑וֹן וַיְפַצֵּ֤ל בָּהֵן֙ פְּצָל֣וֹת לְבָנ֔וֹת מַחְשֹׂף֙ הַלָּבָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמַּקְלֽוֹת (בראשית ל, לז).
מענין שעץ הלבנה פרחיו בחלקם התחתון לבן ואולי זה מקור שמו אולם יעקב פוצל בו ובלוז (שקד) ובערמון פיצולים כדי לחשוף את החלב הלבן שבבטנם.
מעיון בפרושים לפרשה הזו, בה לבן הארמי מרמה את יעקב, עולה כי יעקב מבצע מעין כישוף ויוצר פסיפס חום, לבן ושחור מענפי העצים. מדוע? ארחיב בפרסום נפרד. מה שבטוח הוא שלבן הארמי, ששמו נגזר כנראה משמו של אל הירח (הלבנה), אינו הסמל הראוי ביותר ללובן הלב וליושר. חז"ל אף דורשים את אותיות השם "לבן הארמי" כאנגרמה של אותיות המלים "נבל הרמאי".
כן עולה מהמדרש שהשימוש בלוז על שם המקום הקדוש לוז, בו נגלה האל ליעקב ובערמון, כדי לרמוז על ערמומיותו של לבן.
בהמשך יופיע הצבע הלבן לתאר את שורשו של הגד (גד השדה, כוסברה) ואת שיני האדם "חכלילי עיניים מיין ולבן שיניים משלג".
ניפגש לסופו של המסע בחלק ג'.
עצמאות שמח!
תגובות
הוסף רשומת תגובה